חמישה גיטריסטים מעולים

ההיסטוריה של הגיטרה ככלי סולני התופס את מרכז תשומת הלב היא יחסית קצרה, אך כיום היא אחד מהכלים הנחשקים והפופולאריים ביותר בעולם. כמעט כל אחד רוצה ללמוד לנגן בגיטרה, ובעיקר בגיטרה חשמלית. בין היתר בשל הדומיננטיות שלה וההערצה לה זוכה הגיטריסט הראשי בלהקה. אין ספק שזהו כלי "מגניב" המושך את תשומת הלב של רבים המעוניינים להפוך למוזיקאים, מעניק כריזמה וביטחון עצמי למנגנים בו ומייצר רושם רב על הקהל בעזרת צלילו המרשים רווי הדיסטורשן וגם פעלולי אפקטים שבהם משתמש הגיטריסט.

האנשים שהביאו את הגיטרה למעמדה הנשגב הם הגיטריסטים שפעלו בשנות ה-50, שנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20. באותה תקופה הרוק החל לצבור פופולאריות והיה בשיא תהילתו, ולכן היה הרבה מקום לניסויים וחידושים בנגינה על הגיטרה. רבים מהגיטריסטים שפעלו משנות החמישים ניגנו בסגנון דומה לזה של נגני הבלוז של שנות ה-30 וה-40, והוסיפו לו מהחידושים בעולם הגיטרות: בין היתר אפקטים שונים (שביניהם נודע במיוחד הדיסטורשן) ששינו את צליל הגיטרה הנקי למגוון רחב של צלילים שונים ומשונים.

הקרקע הפורייה של תור הזהב של הרוק הצמיחה עשרות גיטריסטים מוכשרים ומשפיעים בתחומים שונים: הופעה על הבמה, שימוש באפקטים, טכניקת נגינה, כתיבה לגיטרה וצליל אישי, שהשפעתם ניכרת מאותה תקופה ועד היום. לכל אחד מהם סיפור ייחודי וגישה משלהם לנגינה, אך כאן אציג את החמישה הנחשבים למשפיעים ולחשובים ביותר. הם לא הנגנים המהירים ביותר, אך החותם שהשאירו על עולם הגיטרה בפרט ועל הרוק בכלל הופך אותם לכל כך משמעותיים. יש לציין שרשימה זו תעסוק רק בגיטריסטים מתחום הרוק, משום שלגיטריסטים חשובים מתחום הג'אז והמוזיקה הקלאסית מגיעה רשימה נפרדת.

מקום חמישי: דווין אולמן

למרות שהקריירה המוזיקלית שלו נגדעה באכזריות בתאונת אופנוע בהיותו בן 24 בלבד, גיטריסט להקת "האחים אולמן", דווין אולמן, הספיק הרבה והשאיר את חותמו על ז'אנר הרוק הדרומי ועל נגני גיטרה רבים. נגינתו המדויקת ושליטה בגיטרת סלייד, זיכתה אותו בשם של נגן מיומן כבר בתחילת הקריירה כנגן סשנים מוביל. השמועות על יכולותיו של אולמן הגיעו עד לאוזניו של אריק קלפטון, שהזמין אותו לנגן יחד בתקליט היחיד של להקת Derek and the Dominos (שהכיל בין היתר את להיט הגיטרה Layla). למעשה קלפטון כל כך התרשם מיכולותיו של אולמן עד שהוא הציע לו לקחת חלק בהרכבים נוספים שלו, אך אולמן סירב בגלל ההצלחה הגוברת של "להקת האחים אולמן". מותו הוא אחד האבידות הקשות ביותר לרוק, משום שלא הספיק למצות את כישרונו בחייו הקצרים. אך עדיין הוא מקור השראה לגיטריסטים חשובים רבים וגם לחובבים.

מקום רביעי: ג'ף בק

להקת ה"Yardbirds" הוציאה מתוכה שלושה גיטריסטים מהמעלה הראשונה: אריק קלפטון, ג'ימי פייג' וג'ף בק, שלא זכה לפרסום והכרה כמו עמיתיו לשעבר. למרות זאת מדובר בווירטואוז גיטרה בעל נוכחות, עם צליל המשלב בתוכו אגרסיביות ומתיקות. בגרסת הכיסוי שלו ל ‘Cause We’ve Ended as Lovers של סטיבי וונדר, הגיטרה של בק כל כך טהורה ועדינה עד שנדמה שזהו קול אנושי. גם כשהוא מלווה זמר, כמו באלבומו "Truth" שבו ליווה את רוד סטיוארט, הוא לעולם אינו מאפיל על הזמר, אך בכל זאת מראה את יכולותיו כגיטריסט רציני, מיומן ומקצועי להחריד.

מקום שלישי: אריק קלפטון

הוא לא כל כך מהיר, והוא לא הכי מרשים, אך כנראה בגלל זה אריק קלפטון הוא גיטריסט אהוב כל כך. קלפטון מתמחה בשורשי הרוק והבלוז, ומנגן בפשטות אך עם סאונד, תחושה וסגנון ייחודי לו. אפשר ממש לזמזם סולואים שלו להנאתכם. בסוף שנות ה-60 קלפטון הוכתר בידי ציבור המאזינים הרחב לגיטריסט הטוב בבריטניה. הוא היה כל כך נערץ עד שרוססו כתובות גרפיטי המצהירות: "קלפטון הוא אלוהים" (Clapton is God). בין אם אתם מסכימים עם הקביעה הזו ובין אם לא (אלוהים יודע שאני לא), אי אפשר להכחיש שקלפטון הוא גיטריסט בעל השפעה עצומה, קריירה ארוכת שנים ומכובדת ונגינתו היא הליבה של הרוק.

מקום שני: ג'ימי פייג'

מי שסוגר את רצף חברי ה Yardbirds לשעבר הוא גיטריסט לד זפלין, ג'ימי פייג'. הוא לא רק היה גיטריסט הלהקה אלא גם הפיק את כל 13 אלבומיה, וגם לפני הקמת הלהקה הוא צבר ניסיון של שנים כנגן סשנים והשתתף באלפי הקלטות. בתור המפיק והמייסד של לד זפלין נראה שלפייג' היה חזון. הוא ידע איזה צליל הוא מסוגל להפיק יחד עם שאר חברי הלהקה (כל אחד מאוד מוכשר בתחומו) בשילוב עם צליל גיטרה מחוספס וכבד. כך הוקמה אחת הלהקות המשפיעות ביותר בתחום הרוק הכבד. לפעמים נדמה שנגינתו מרושלת ושהוא לא מצליח לעמוד בקצב. זה נכון, אבל זה דבר שדווקא מוסיף לצליל הכבד של לד זפלין, וגם אחד מסימני ההיכר של סגנונו "הבלוזי" של פייג'.

מקום ראשון: ג'ימי הנדריקס

כמי שנחשב לאחד המוזיקאים החשובים ביותר בשנות השישים ולגיטריסט החשוב והמשפיע בכל הזמנים, ג'ימי הנדריקס אתגר והרחיב את גבולות הרוק ואת הצלילים שהגיטרה מסוגלת להפיק. הוא תמרן את הגיטרה עצמה, את הוואמי בר (התקן בגיטרה המשמש לויברטו=הרעדה של הצליל), את הפידבאק (צליל צורם הנוצר כאשר מיקרופון מופנה לרמקול המחובר לאותו מעגל חשמלי), את ההקלטות בסטודיו ואת הופעותיו על הבמה בדרך שאיש לא עשה לפניו. לדוגמה, באחת מהופעותיו הוא "הקריב" את הגיטרה והעלה אותה באש, ובהופעה המפורסמת שלו בפסטיבל וודסטוק הוא ביצע את ההמנון האמריקאי בצורה צורמת ומעוותת המשקפת את ההרס והכאוס שגרמה מלחמת וייטנאם. במהלך הקריירה הקצרה שלו עם להקתו "החוויה של ג'ימי הנדריקס" עד למותו בגיל 27, הנדריקס היה בין הקולות שייצגו את התקופה. הוא היה בין הנגנים שהכתיבו את אופייה של המוזיקה והציב סטנדרטים חדשים של נגינה. נגינתו פורצת הדרך מכה הדים עד ימינו – כמעט חמישים שנה אחרי.

אחד מהגיטריסטים הללו מהווה השראה עבורכם? או שדווקא אתם מעדיפים אחרים? אלילי גיטרה מעוררים בכם רצון לקחת גיטרה ולנגן עליה ואז לרמוס אותה ולהעלות אותה בלהבות (כמו כוכבים אמיתיים)? בבית הספר למוזיקה "רוקסקול" תוכלו ללמוד לנגן בסביבה מוזיקלית ותומכת בליווי צוות מורים מנוסה ואכפתי. בשיעורים מתרגלים אחיזה נכונה של הגיטרה, טכניקות פריטה שונות, אקורדים בסיסיים, נגינת שירים משמיעה וקריאת אקורדים וטאבים. עם השקעה ותשוקה לנגינה, גם אתם תוכלו להיות גיטריסטים מקצוענים ומרשימים.